רש"י על ויקרא י׳:י״ג

« רש"י על ויקרא י׳:י״ב רש"י על ויקרא י׳:י״ד »

13 משכיל לדוד פתח ↗

וחק בניך אין לבנות וכו׳. אין הכוונה לומר אין לבנות חוק לחלוק הא מיכל אכלי וכדלקמן בפ׳ ואת חזה התנופה שהרי זו ק״ק היא כמו כל מנחה ונאכלת בעזרה ואינה נאכלת אלא לזכרי כהונה אלא הכא רוצה לומר ואין לבנות חק כלל אפילו אם נותנין להן במתנה:

13 מזרחי פתח ↗

כי כן צויתי באנינות יאכלוה. בת"כ ומייתי לה בפרק טבול יום דליכא למימר כי כן צויתי על אותו האמור בפרשת צו שכבר אמר אחר זה גבי ואכלוה מצות שלפי שזו מנחת צבור ומנחת שעה ואין כיוצא בה לדורות ואין ללמוד ממנחה של יחיד שבפרשת צו הוצרך לפרש בה שדין שאר מנחות נוהגת גם בזו ואיך יאמר כאשר צויתי בעד פרשת צו מאחר שאין ללמוד הימנה ואם כן ע"כ לעניין האנינות הוא דקאמר שאף על פי שאתם באנינות ואונן אסור לו כל קדשים אכלוה כי כן צויתי לומר לכם שתאכלו קדשים היום באנינות אבל ליכא לפרושי כי כן צויתי שצויתי שאף במנחה זו שהיא מנחת צבור ומנחת שעה ואין כיוצא בה לדורות דין שאר מנחות נוהג בה משום דבצווי לבדו שצוה להם שגם זו המנחה תנהגו בה כמנהג המנחה ואכלו הנותרת מצות כו' די למה חזר ואמר כי כן צויתי אלא עכ"ל שבעד האנינות שהוא סותר מה שקדם שכבר אסר לאונן שיאכל קדשים ופה התירו להם הוצרך לומר להם כי כן צויתי שתאכלו קדשי היום הזה ואין להרהר:

14 שפתי חכמים פתח ↗

של שלמי צבור. כתב הרא"ם לא ידעתי למה לא כלל בזה גם החזה של שלמי נחשון שהיו באותו יום, כמו שכלל מנחתו של נחשון עם מנחת שמיני של צבור וכו': ג"א דגבי מנחה שבא להתיר להם אנינות הי' צריך לרבות מנחת נחשון, שלא תאמר מנחת צבור דגלי קרא גלי מנחת נחשון דלא גלי לא גלי, ואסורה באנינות, אבל גבי חזה התנופה שלא למדנו בו חידוש שאינו בשאר שלמים, למה צריך לרבות שלמי נחשון, דמ"ש שלמי נחשון משלמים אלו:

14 מזרחי פתח ↗

ואת חזה התנופה של שלמי צבור. שהיו שם באותו יום שנאמר ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני יי' ולא ידעתי למה לא כלל בזה גם החזה של שלמי נחשון שהיו באותו היום כמו שכלל מנחתו של נחשון שהביא באותו יום עם מנחת שמיני של צבור במאמר קחו את המנחה דבשלמא לרז"ל שלא דברו בו כלום כמו שדברו גבי קחו את המנחה הנותרת דמשמע דס"ל דבחזה התנופה דלעיל שהוא של שלמי צבור לחודיה קאי איכא למימר משום דגבי קחו את המנחה כתיב ביה מנחה ונותרת ודרשו ממנחה זו מנחת נחשון ומנותרת זו מנחת שמיני אבל גבי חזה התנופה דלא כתיב ביה אלא ואת חזה התנופה לא דרשו בו כלום דמסתמא אחזה דלעיל שהוא של שלמי צבור קאי אלא לרש"י ז"ל שכלל שתי המנחות במלת המנחה למה לא כלל שתי מיני החזות במלת ואת החזה ומה ששנו בת"כ נתנו מזבחי שלמי בני ישראל לרבות זבחי שלמי צבור שהיו שם באותו יום שנאמר ושור ואיל לשלמים וגו' הכי פירושא לרבות גוף השלמים שגם הוא נאכל בכל העיר כחזה ושוק דכתיב תאכלו במקום טהור שהוא במחנה ישראל שהוא טהור מליכנס שם מצורעים דהיינו בכל העיר:

13 וחק בניך. אֵין לַבָּנוֹת חֹק בַּקֳּדָשִׁים שם:

14 כי כן צויתי. בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ שם; זבחים ק"א:

13 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה וחק בניך, אין לבנות חק בקדשים. ע"כ. המילה חק באה כאן במובן חלק קבוע הבא בזכות, כמו בבראשית מז, כב. כלומר בקרבן מנחה שהוא קודש קדשים, ונאכל רק בעזרה ורק לזכרי כהונה - אין היתר אכילה לבנות כלל, גם אם נותנים להן במתנה. ובפסוק הבא ד"ה אתה ובניך ובנתיך, לעניין חזה ושוק של קרבן שלמים, מבאר רש"י שלבנות אין חלק, אבל אם נתנו להן במתנה - רשאיות לאכול. פ' שמיני תשנ"ג

13 גור אריה על ויקרא פתח ↗

קחו את המנחה אף על גב שאתם אוננים. אין לומר שדייק רש"י דאם לא כן, פשיטא שיאכלו כמו שאר מנחות הכתובים בפרשת צו לעיל ו, ז-ט, דזה אינו, דהא משום דהוא מנחת שעה ואין כיוצא בו לדורות – הוצרך לפרש בה שיאכלוה כמו שאר מנחות, כמו שכתב רש"י על "ואכלוהו מצות", אלא שדייק רש"י דכיון דכתיב בסוף הכתוב פסוק יג "כי כן צויתי", ופירש רש"י שם 'באנינות יאכלוהו', ולפיכך "קחו את המנחה" בא להגיד לך גם כן שיאכלוהו באנינות, כדמוכח סיפא דקרא דעל זה קאי. ואין לומר ד"כן צויתי" אתא שיאכלוה אף על גב שהיא לשעה ואינה לדורות, זה אינו, דודאי כיון שאמר "ואכלוה מצות" שכך נצטוה שיאכלוה לשעה אף על גב שאינה לדורות, למה הוצרך לומר "כי כן צויתי" לאכול את המנחה, ואין כאן תמיה, אלא פירוש הכתוב, אף על גב שאונן אסור בקדשים זבחים קא ע"ב, ועתה אני מתיר לכם באנינות לאכול קדשים – והוא תמיה – "כי כן צויתי" מפי השם יתברך, וגזירת הכתוב הוא. ולא שייך זה אם נותנים למנחת שעה דין מנחת דורות, דזה אין חדוש, וזה פשוט:

14 רש"י על ויקרא פתח ↗

אל מקום טהור. לְפִי שֶׁיֵּשׁ מִחוּץ לָעִיר מָקוֹם מוּכָן לְטֻמְאָה — לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים מְנֻגָּעוֹת וּלְבֵית הַקְּבָרוֹת — הֻצְרַךְ לוֹמַר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה זֶה — שֶׁהוּא חוּץ לָעִיר — שֶׁיְּהֵא הַמָּקוֹם טָהוֹר: מחוץ למחנה. חוּץ לְשָׁלוֹשׁ מַחֲנוֹת; וּבֵית עוֹלָמִים חוּץ לָעִיר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא דף ס"ח וּבְסַנְהֶדְרִין דף מ"ב: אל שפך הדשן. מָקוֹם שֶׁשּׁוֹפְכִין בּוֹ הַדֶּשֶׁן הַמְסֻלָּק מִן הַמִּזְבֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה ויקרא ו': על שפך הדשן ישרף. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁאֲפִלּוּ אֵין שָׁם דֶּשֶׁן ספרא:

14 גור אריה פתח ↗

חזה התנופה של שלמי צבור. הקשה הרא"ם, למה לא כלל גם כן בזה זבחי שלמים של נחשון, כמו שכלל רש"י פסוק יב המנחה של נחשון ושל שמיני למילואים, ונראה לומר, דגבי מנחה שכתוב פסוק יב "קחו את המנחה", ולא פירש איזה מנחה, בודאי קאי על מנחת נחשון בן עמינדב גם כן, דסתמא כתיב "את המנחה", אבל חזה התנופה, כיון דלא כתיב בפירוש תנופה רק בשלמי ישראל, דכתיב לעיל ט, כא "ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה לפני ה'", ובקרבן נחשון בן עמינדב לא כתיב תנופה, אין לפרש על קרבן נחשון בן עמינדב, כיון דלא כתיב תנופה גביה. ועוד יש לומר, דכיון שבא להתיר להם אנינות, הייתי אומר דוקא קרבן ישראל גלי לך, אבל לא קרבן נחשון, לכך צריך קרא. אבל קרא ד"חזה התנופה" לא איירי באנינות, דלא קאי עליה "כי כן צויתי" פסוק יג, ובמנחה שאמר להם חדוש שיאכלו אותה באנינות, צריך לרבות מנחת נחשון, שלא תאמר מה דגלי גלי – דוקא מנחת שמיני יאכלו באנינות, אבל מנחת נחשון לא, אבל חזה התנופה, שלא למדנו חדוש שאינו בשאר שלמים כלל, למה צריך לרבות שלמי נחשון, דמאי שנא שלמי נחשון משלמים אלו:ובתורת כהנים קאמר "את המנחה" פסוק יב זו מנחת שמיני, "הנותרת" שם זו מנחת נחשון, ורש"י מפיק הכל מן סתם מנחה, ושמא דעת רש"י דסמיך אייתור של "הנותרת" דאתא לרבות מנחת נחשון. ואם תאמר, דילמא קרא לגופיה הוא דאתא, ואין לומר דלא צריך קרא, כיון שכבר כתב בפרשת צו לעיל ו, ט שלא הותר להם לאכול רק הנותרת, לא כולה, דזה אינו, דהא גבי "ואכלוה מצות" פסוק יב חזר וכתב כאן שלא תאמר כיון שהוא מנחת שעה ואין כיוצא בה לדורות – הוצרך לפרש "ואכלוהו מצות" רש"י פסוק יב, הכי נמי יש לומר כך קושית הרא"ם, אין זה קשיא, דהא כבר הקטירו את הקומץ למזבח, כדכתיב לעיל ט, יז "ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה", ולמה צריך לומר "הנותרת", אלא ללמד על מנחת נחשון שיאכלוהו מצות הנותרת:

« רש"י על ויקרא י׳:י״ב רש"י על ויקרא י׳:י״ד »